מה אם האריזה שלך יכולה למכור את עצמה? הסדרה החדשה של יוקון כן.

ראיתי שהרבה מוצרים טובים מתעלמים בגלל שהחבילה לא דיברה מהר מספיק. זה החלק שמותגים רבים מתגעגעים אליו. קונה בדרך כלל לא לומד כל קופסה על המדף. העין זזה, היד נעצרת, והמוח עושה בחירה מהירה. אם החבילה מרגישה פשוטה, צפופה או קשה לקריאה, המוצר יכול לעבור ללא מבט שני. הדעה שלי פשוטה: אריזה צריכה לעשות שלוש עבודות בבת אחת. זה צריך למשוך את העין, לספר לקונה מהו המוצר, ולתת סיבה אחת ברורה לדאגה. אני שם לב היטב לחמש השניות הראשונות. שם מתחיל ערעור המדף. פריסה נקייה עוזרת. שם מוצר ברור עוזר יותר. גם ניגוד חזק בין הרקע לטקסט הראשי עוזר. כשאני רואה חבילה עם יותר מדי גופנים, יותר מדי צבעים או יותר מדי טענות, אני מרגיש עייף עוד לפני שקראתי אותה. עיצוב כזה מבקש מהקונה לעבוד קשה מדי. אני מעדיף אריזה שמדברת עם רעיון אחד ברור. אם אני אורז מוצר תה, אני לא מצופף את הקופסה בטקסט ארוך. אני מניח את שם הטעם במקום שבו העין נוחתת ראשון. אני משתמש בצבע שמתאים לטעם ולמצב הרוח. ירוק יכול להציע הערות טריות. גוונים כהים יכולים להרגיש רגועים ויציבים. חלון קטן יכול לעזור גם כאשר המוצר עצמו חשוב, כמו עלי תה, חטיפים או סבון בעבודת יד. הקונה רוצה תחושה מהירה של מה יש בפנים. אני גם חושב על היכן המוצר ישוב. חבילה למדף בחנות צריכה מראה שונה מאריזה למכירות אונליין. על המדף, החבילה חייבת להתבלט לצד מותגים אחרים. באינטרנט, החבילה צריכה להיראות חזקה בתמונה. זה אומר קצוות נקיים, טקסט קריא ורעיון ויזואלי עיקרי שעדיין עובד על מסך קטן. ראיתי את זה בבירור עם מותג סבון קטן בשוק מקומי. לקופסה הראשונה היה פאנל קדמי תפוס. את שם הריח היה קשה למצוא. הקונה היה צריך לקרוא את כל החבילה כדי להבין אותה. המכירות נשארו נמוכות. המותג שינה את העיצוב. הם שמרו על אותו מוצר, אבל הם השתמשו בקופסה מצית יותר, שם ריח גדול יותר ותמונה אחת פשוטה של ​​המרכיב העיקרי. החבילה החדשה הרגישה שקל יותר לסמוך עליה. אנשים הרימו את זה לעתים קרובות יותר. המוצר לא השתנה. האריזה עשתה זאת. לכן אני מתייחס לאריזה כחלק ממסר המכירה, ולא רק למיכל. כאשר אני בונה עיצוב חבילה, אני בדרך כלל בודק את הנקודות הבאות: - האם אני יכול לקרוא את שם המוצר ממרחק קצר? - האם הצבע תואם את המוצר ואת טעמו של הקונה? - האם קל להבחין בתועלת עיקרית אחת? - האם החבילה נראית מסודרת בתמונה? - האם הקונה יכול להבין את המוצר ללא קריאה ארוכה? אם התשובה היא כן, לחבילה כבר יש התחלה חזקה. אני גם שומר על קול המותג יציב. קופסת חטיפים יוקרתית לא צריכה להרגיש שובבה במקום אחד ורצינית במקום אחר. חבילת טיפוח טבעית לא צריכה להשתמש בגרפיקה כבדה שמסתירה את התחושה הנקייה של המוצר. אני אוהב אריזה שמרגישה נאמנה לפריט שבתוכו. כאשר החוץ והפנים תואמים, הקונה מרגיש נוח יותר. גם חומר חשוב. גימור מט יכול להרגיש רגוע ורך. גימור מבריק יכול להוסיף בהירות. קופסת קראפט יכולה להציע מגע בעבודת יד. אני לא משתמש בחומר לסגנון בלבד. אני משתמש בו כדי לתמוך בסיפור המוצר. שינוי פשוט במרקם יכול לעצב את ההרגשה של הקונה לפני פתיחת הקופסה. הכלל שלי הוא כזה: אם ניתן להבין את החבילה במבט חטוף, היא עשתה חלק מהעבודה. זה לא אומר שהעיצוב צריך להיות ריק. זה אומר שכל אלמנט צריך להרוויח את מקומו. הלוגו צריך לשבת במקום בו ניתן לראותו. שם המוצר לא צריך להסתיר. הצבע צריך לתמוך במסר. החבילה כולה צריכה להרגיש נוחה לעיניים. אריזה שנמכרת במראה אינה קשורה לצעקות. מדובר בבהירות, אמון והוק ויזואלי מהיר. כשאני מסתכל על החבילות הטובות ביותר שראיתי, לכולן יש את אותו הרגל: הן גורמות לקונה להרגיש שקל לבחור את המוצר. התחושה הזו מספיקה לעתים קרובות כדי להתחיל את המכירה.

אני רואה בעיה נפוצה במכירות מוצרים: הפריט טוב, אך הקופסה עושה עבודה מועטה. הוא יושב על מדף, בעגלה או בתמונת משלוח, והוא לא מצליח לדבר בשם המותג. הקונה לא מרגיש משיכה. המסר נשאר חלש. לכן הסדרה החדשה של יוקון משכה את עיני. הוא מתייחס לקופסה כחלק מהמכירה, לא רק כקליפה. אני אוהב את הרעיון הזה כי ראיתי איך האריזה מעצבת את הבחירה הראשונה. קופסה נקייה יכולה לגרום למוצר להרגיש קל יותר להבנה. קופסה מבלבלת יכולה לגרום לאנשים לדלג עליה. פעם הסתכלתי על חנות נרות קטנה שהשתמשה בקרטון רגיל עם טקסט זעיר. הבעלים אמר לי שאנשים כל הזמן שאלו את אותן שאלות בסיסיות: איזה ריח זה, מה הגודל שלו ולמי זה מיועד. לאחר שהחנות השתנתה לקופסה ברורה יותר עם תוויות גדולות יותר וערכת צבעים רכה יותר, השאלות פחתו. הנר עצמו נשאר אותו הדבר. הקופסה עשתה יותר מהדיבור. כשאני בונה קונספט של קופסה, אני מתמקד בשלושה דברים. אני שואל מי יחזיק את זה. אני שואל מה הם רוצים להרגיש. אני שואל מה הם צריכים לראות מיד. השביל הפשוט הזה שומר על העיצוב מקורקע. מותג תה עשוי להזדקק למראה רגוע, לשם טעם ברור ומספיק מקום כך שהקופסה תרגיש קל לקריאה. מותג חטיפים עשוי להזדקק לנוכחות מדף חזקה יותר ולפריסה קדמית שגורמת לשם המוצר לבלוט במהירות. מותג טיפוח עשוי להזדקק למסגרת מסודרת, גוון נקי ואריזה שמרגישה שקל לסמוך עליה. הסדרה החדשה של יוקון מתאימה לסוג זה של חשיבה כי היא מעניקה לקופסה תפקיד ברור בתהליך הקנייה. אני גם שם לב לחלקים הקטנים שהקונים מבחינים בהם מבלי לומר הרבה. תחושת הפתיחה חשובה. ניגודיות ההדפסה חשובה. משקל הקופסה חשוב. יש חשיבות לאופן שבו שם המוצר יושב בחזית. אם הקופסה נפתחת היטב וקוראת היטב, לקונה יש פחות נקודות חיכוך. זה יכול לעזור לאדם לעבור מעניין לרכישה עם פחות ספק. אני לא רואה באריזה טריק מכירה קולני. אני רואה בזה מדריך שקט. קופסה פשוטה עדיין יכולה לעבוד קשה. הייתי מקצר את המסר העיקרי. הייתי מציב את שם המוצר במקום שבו העין נוחתת ראשון. הייתי משתמש בצבעים התואמים את מצב הרוח של המוצר. הייתי עוזב חדר נשימה כדי שהעיצוב לא ירגיש צפוף. הייתי מוסיף נקודת פעולה אחת ברורה, כמו קוד QR שמוביל לפרטי מוצר, טיפים לשימוש או מידע על מותג. מוכר סבונים קטן שדיברתי איתו השתמש בשיטה זו. המוכר עבר מפאנל קדמי עמוס לפריסה נקייה יותר, ואז הוסיף הערה קצרה על הריח ותחושת העור. קונים אמרו שהם הבינו את המוצר מהר יותר. סוג כזה של שינוי הוא מעשי, לא נוצץ. אני חושב שזה הערך האמיתי מאחורי הסדרה החדשה של יוקון. זה עוזר למותג להפוך את הקופסה לשימושית. זה עוזר למוצר להיראות קל יותר לבחירה. זה עוזר לקונה להרגיש פחות אבוד. קופסה לא תפתור כל בעיית מכירה, ובכל זאת היא יכולה להסיר את אחת הגדולות שבהן: מגע ראשון חלש. כאשר האריזה ברורה, רגועה וקלה לקריאה, המוצר מקבל סיכוי טוב יותר להיאסף.

פעם חשבתי שאריזה היא רק קליפה. קופסה שמרה על בטיחות המוצר. דואר כיסה את הקצוות. זה הספיק, או לפחות כך חשבתי. שיניתי את דעתי לאחר שראיתי איך אנשים מגיבים לשתי חבילות על אותו שולחן. אחד נראה פשוט והרגיש ממהר. השני נראה מסודר, קל לפתיחה וברור לגבי מה שיש בפנים. אנשים הרימו את השני ראשון. הם שאלו פחות שאלות. הם שמרו את כרטיס ההכנסה. חלקם אפילו הראו את החבילה לחבר לפני שהם נגעו במוצר. אז התחלתי לראות את הקופסה כחלק מהמכירה. חבילה יכולה לסגור את המכירה כשהיא עושה שלושה דברים היטב. זה מפחית ספק. זה גורם לתחושה קלה של השימוש. זה נותן לקונה מהלך הבא ברור. אני מתחיל עם החוץ. על הקופסה החיצונית או הדואר לומר מהו המוצר מבלי לגרום לקונה לעבוד עבורו. אני אוהב שם מוצר קצר, תועלת אחת פשוטה וסימן מותג נקי. אין פאנל קדמי צפוף. אין הבטחה ארוכה. אני רוצה שהקונה יבין את הפריט תוך מספר שניות. עבור מותג קפה, הייתי שומר על הקופסה שקטה וישירה. שורה כמו "צלי טרי, חליטה קלה" אומרת יותר מעמוד של עותק. עבור מותג טיפוח, הייתי שם את סוג המוצר, השימוש בעור והגודל במקום שבו העין נוחתת ראשונה. עיצוב אריזה ברור עוזר לקונה להרגיש בטוח לפני שהקופסה נפתחת. אני שם לב היטב לפתיחה. אם הקונה נלחם עם סרט, דשים רופפים או פינות חדות, התחושה יורדת מהר. אני אוהב רצועות דמעות, אטמים מסודרים ומבנה שנפתח במאמץ קטן. חווית unboxing טובה מרגישה רגועה. זה לא צריך דרמה. זה צריך קלות. קניתי פעם נר בקופסה שהתאים בצורה רופפת מדי. הצנצנת זזה פנימה, והדבר הראשון ששמתי לב אליו היה לא הריח או התווית. הבחנתי ברעד. הפרט הקטן הזה שינה את כל מצב הרוח. הזמנה מאוחרת יותר מחנות אחרת הגיעה בתוספת צמודה עם כרטיס תודה פשוט. המוצר הרגיש מטופל עוד לפני שהשתמשתי בו. אני משתמש בכרטיס ההכנסה כמוכר שקט. זה המקום שבו החבילה יכולה לדבר בקול אנושי. אני אוהב טיפים קצרים לשימוש, הערות טיפול ושורה שעונה על חששות נפוצים. מותג תה יכול להדפיס את טמפרטורת המים ומדרגות ההשתלה. מותג סבון יכול להראות כיצד לאחסן את הבר. מותג נרתיק לטלפון יכול להוסיף טיפים לניקוי ואיש קשר לתמיכה. הערות קטנות אלו מפחיתות ספק ושומרות הודעות מאוחר יותר. אני גם אוהב להוסיף הוכחות ללא רעש. הערה חומרית קצרה יכולה לעזור. תווית טיפול יכולה לעזור. קוד QR שמוביל לעזרה בהתקנה או לדף מוצר יכול לעזור. אני לא רוצה שהקונה ירגיש שנדחף. אני רוצה שהקונה ירגיש מיודע. כשאני קונה מוצרים בעבודת יד, אני שם לב לפרטים האלה. אם יצרן מפרט רכיבים, משקל והערות אחסון בצורה נקייה, אני סומך יותר על המוצר. אם מוכר מסתיר את הנקודות האלה, אני מתחיל לשאול למה. אני שומר את החבילה ממוקדת בפעולה אחת. חבילה לא צריכה לבקש מהקונה לעשות חמישה דברים. זה צריך להנחות מהלך ברור אחד. קרא את כרטיס הטיפול. סרוק את הדף. שמור את פתק הקשר. שתפו את הקופסה אם אהבתם. זה מספיק. זה החלק שמותגים רבים מתגעגעים אליו. הם מתייחסים לאריזה כאל פריט עלות ועוצרים שם. אני רואה את זה כדף מכירה קטן שמטייל עם המוצר. זה מדבר אחרי התשלום. זה ממשיך לעבוד כשהפרסומות מפסיקות. זה יכול להוריד שאלות, לתמוך בהזמנות חוזרות ולגרום למותג להרגיש יציב. אני חושב שאריזת המוצר הטובה ביותר לא מנסה לפעול בקול רם. זה מרגיש נקי, שימושי וכנה. זה נותן לקונה התחלה חלקה. זה משאיר עקבות טובות בתודעה. כשאני מעצב או סוקר אריזות, אני שואל את עצמי סדרה פשוטה של ​​שאלות: האם מבחוץ אומר לי מה זה? האם הפתיחה מרגישה קלה? האם התוספת עוזרת לי להשתמש במוצר בצורה טובה? האם החבילה נותנת לי סיבה לסמוך על המותג? אם התשובה היא כן, החבילה עושה עבודה אמיתית. לכן אני אף פעם לא מתייחס לקופסה כאל השלב האחרון. אני מתייחס לזה כחלק מההצעה.

אני רואה את אותה בעיה שוב ושוב: מוצר יכול להיות טוב, אבל האריזה כמעט לא עושה כלום. הפריט מגיע למדף, לדואר או למפתן הדלת, ואנשים עדיין שואלים את אותן שאלות. מה זה? למי זה מיועד? למה לי לסמוך על זה? אם הקופסה מרגישה פשוטה, מבולגנת או קשה לקריאה, המוצר צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לזכות בתשומת לב. לכן אני מאמין שאריזה צריכה לעשות יותר מאשר להחזיק מוצר. זה צריך לדבר בשם המותג. זה אמור להגן על הפריט. זה אמור לעזור לקונה לעשות בחירה מהירה. זה אמור לגרום ל-Unboxing להרגיש קל, ברור ושווה לזכור. ראיתי מותגים קטנים משנים פרטי אריזה פשוטים ומקבלים תגובה טובה יותר. מכונת קליית קפה ששמתי לב השתמשה בשקית קראפט רגילה בהתחלה. המוצר היה בסדר, אבל התיק אמר מעט מאוד. אחר כך הם הוסיפו רמת צלי, הערות טעם, טיפים לחליטה וסיפור מותג קצר על התווית. הקונים לא היו צריכים לנחש. התיק התחיל לעשות עבודה אמיתית. זה הרעיון מאחורי אריזה חזקה יותר. אתה לא צריך גרפיקה רועשת או הבטחות גדולות. אתה צריך אריזה שקופה שעוזרת לאנשים להבין את המוצר במהירות. הנה איך אני מסתכל על זה. חבילה טובה מתחילה בבעיה של הקונה. אנשים זזים מהר. הם סורקים. הם משווים. הם מחליטים בתשומת לב מוגבלת. אם האריזה שלך קשה לקריאה, הם עלולים לדלג עליה. אם האריזה שלך מרגישה חלשה, הם עלולים לפקפק במוצר. אם האריזה שלך לא מסבירה את הערך, הם עלולים לצאת ללא מבט שני. אני אוהב אריזה שעונה על שאלות בסיסיות מיד: מה יש בפנים מה זה עושה למי היא מיועדת למה זה חשוב קופסת טיפוח יכולה להראות את סוג העור, את התועלת העיקרית ואת השימוש העיקרי במילים פשוטות. קופסת נרות יכולה להראות את הריח, את מצב הרוח ואת זמן השריפה. שקיק תה יכול להראות את פרופיל הטעם ואת שיטת הבישול הטובה ביותר. הכמות הקטנה של בהירות יכולה לעשות הבדל גדול. אני גם שם לב למבנה. החבילה לא צריכה להסתיר את סיפור המוצר. זה צריך להנחות את העין. שם מותג שם מוצר תועלת עיקרית מקרה שימוש סימני אמון קטנים זה הזרימה שאני אוהב. אם הכל נלחם על תשומת הלב, שום דבר לא נזכר. אם הפריסה מרגישה רגועה, אנשים יכולים לקלוט את ההודעה ללא מאמץ. פאנל קדמי נקי עוזר. פאנל צדדי עם פרטים קצרים עוזר. פאנל אחורי עם שלבי שימוש פשוטים עוזר. החבילה הופכת לכלי מכירה שקט. גם ההגנה חשובה. חבילה יכולה להיראות יפה ועדיין להיכשל אם הפריט מגיע פגום. זה פוגע באמון מהר. ראיתי מוצרים שבירים שנשלחו בקופסאות שנראו טוב אבל נתנו מעט תמיכה בפנים. התוצאה הייתה שבירות פינות, דליפות ותלונות. המותג נאלץ להתמודד עם החזרות וביקורות רעות שהיו יכולות להימנע. אריזה טובה צריכה להתאים היטב למוצר, להחזיק אותו יציב ולהפחית את התנועה. המשמעות יכולה להיות: גודל קופסה צמודה יותר. מחיצה שרוול תוחם חותמת שמראה התעסקות בפרטים אלה עשויים להיראות קטנים, אך הם מעצבים את השקפתו של הקונה על המותג כולו. אני גם חושב שהאריזה צריכה להקל על השיתוף. כשהקופסה מרגישה מסודרת, סביר יותר שאנשים יראו אותה לחברים, יפרסמו אותה באינטרנט או ישמרו אותה למועד מאוחר יותר. מותג סבון מקומי שראיתי משומש בנייר ממוחזר, תווית פשוטה ושורה אחת קצרה על הריח. העיצוב לא היה נוצץ. זה הרגיש רגוע וקל לסמוך עליו. אנשים אהבו לפתוח אותו כי שום דבר לא הרגיש מאולץ. זה שימושי. לא בגלל שזה אופנתי, אלא בגלל שזה מרגיש כנה. אם אתה רוצה שהאריזה תעבוד קשה יותר, הייתי משתמש בגישה הזו: התחל עם הודעה אחת ברורה השתמש במילים פשוטות שקונים יכולים לקרוא מהר שמור על הפריסה פתוחה התאם את גודל האריזה למוצר הוסף פרטי שימוש שעוזרים לאחר הרכישה בדוק איך זה נראה בתמונה, לא רק ביד שלך נקודה אחרונה חשובה יותר ממה שרבים מצפים. חבילה חייבת לעבוד במציאות ועל מסך. קונה עשוי לראות אותו בחנות, בטלפון, בתמונת משלוח או בפוסט חברתי. אם הודעת המפתח נעלמת בהגדרות הללו, החבילה מאבדת חשמל. לכן אני מעדיף בחירות עיצוב פשוטות שנשארות גלויות בכל מקום. שם מוצר מודגש קו תועלת קצר ניגודיות צבע קלה מיקום לוגו ברור גודל סוג קריא ללא צפיפות ללא בלבול אין מילים נוספות שמאטות אנשים הראייה שלי פשוטה: אריזה היא חלק מחוויית המוצר, לא שכבה נפרדת. כשזה נעשה היטב, זה תומך באמון. כשזה נעשה בצורה גרועה, זה יוצר ספק. אני מעדיף חבילה ברורה, בטוחה ושימושית מאשר כזו שמתאמצת מדי ועדיין מפספסת את הנקודה. אם אתה רוצה שאנשים ישימו לב למוצר שלך, יבינו אותו ויזכרו אותו, תגרמו לאריזה לעבוד קשה יותר. לא חזק יותר. לא עסוק יותר. פשוט יותר חכם.

אני רואה את אותה בעיה שוב ושוב. דף נראה עמוס, אבל אנשים עוזבים מהר. לפוסט יש מידע טוב, אבל אף אחד לא לוחץ. לדף נחיתה יש הצעות חזקות, אבל לעין אין איפה לנוח. כשאני מעצבת בשביל תשומת לב ולחיצות, אני לא מתחילה עם קישוט. אני מתחיל עם חיכוך. אני שואל שאלה פשוטה: מה גורם לצופה לעצור, ומה גורם לצופה להמשיך הלאה? השאלה הזו משנה את העבודה. עיצוב חזק הוא לא רק יופי. זה צריך נתיב ברור לעין. זה צריך רעיון מרכזי אחד. זה צריך מספיק מקום כדי שהמסר יוכל לנשום. אני משתמש בכמה כללים בכל פעם. אני שומר נקודה עיקרית אחת בעמוד אם עיצוב מנסה לומר יותר מדי, הוא מאבד את הקורא. פעם עזרתי למאפייה קטנה לרענן פוסט חברתי לסט עוגות חדש. בגרסה הישנה שלהם היו שש תמונות מוצר, חמש שורות טקסט ושלוש הערות פרומו. זה נראה פעיל, אבל אנשים לא ידעו איפה לחפש. שיניתי את זה לתמונת עוגה אחת, שורה אחת קצרה וקו פעולה אחד פשוט. התוצאה הרגישה רגועה יותר. המוצר נעשה קל יותר להבחין בו. אנשים יכלו להבין את זה במבט אחד. זה סוג השינוי שאני מחפש. אני מסיר רעש עד שההודעה הראשית בולטת. אני משתמש בריווח כמו מדריך מקום ריק הוא לא מקום מבוזבז. אני משתמש בו כדי להפריד רעיונות, להגן על מיקוד ולהקל על הקריאה. כאשר הטקסט יושב קרוב מדי לתמונות או לקצוות, הדף מרגיש מהודק. כאשר המרווח ברור, העין זזה בפחות מאמץ. אני אוהב להשאיר מקום סביב הכותרת. אני משאיר מקום סביב הכפתור. אני משאיר מקום בין בלוקים קצרים של טקסט. פריסה נקייה אומרת לצופה, "אתה יכול להישאר כאן. שום דבר לא נלחם על תשומת הלב שלך." אני בוחר עוגן חזותי אחד עוגן חזותי הוא החלק שמושך את העין ראשון. זה יכול להיות פנים, מוצר, צורה נועזת או כותרת קצרה. אני לא נותן לכמה אלמנטים להתחרות על התפקיד הזה. כשהכל רועש, שום דבר לא מרגיש חשוב. אני בדרך כלל שואל את עצמי איזה אלמנט צריך לדבר ראשון. אלמנט זה מקבל את הגודל, הניגודיות או המיקום החזקים ביותר. השאר תומכים בזה. אם אני מכין תמונה ממוזערת לסרטון הדרכה, אני עשוי להשתמש בפנים עם הבעה ברורה ומשפט אחד קצר. אם אני מעצב כרטיס מוצר, אני יכול לתת לתמונת המוצר להוביל ולשמור על הטקסט קצר. אני שומר את ההודעה פשוטה. אנשים גוללים מהר. הם לא לומדים כל שורה. אני כותב את העותק כדי שהצופה יוכל להבין את הנקודה במהירות. מילים קצרות עוזרות. שורות קצרות עוזרות. הבטחה ישירה עוזרת, כל עוד היא נכונה. אני נמנע משפה עמומה כמו "הכי טוב אי פעם" או "משנה חיים". השורות האלה יכולות להישמע ריקות. אני מעדיף מילים פשוטות שמספרות לאנשים מה הם מקבלים. לדוגמה: "לחם טרי, אפוי מדי יום" "צעדים קלים לשולחן עבודה נקי יותר" "כלים פשוטים לצוותים קטנים" שורות אלו אינן מתאמצות יותר מדי. הם מרגישים כנים. הם גם עוזרים לצופה להחליט מהר יותר. אני מתאים את העיצוב למצב הרוח של המשתמש אנשים לא מבקרים בכל עמוד עם אותה מטרה. חלק רוצים מהירות. חלקם רוצים אמון. חלקם רוצים נחמה. חלק רוצים הוכחה. אני חושב על זה לפני שאני בוחר צבעים, תמונות ופריסה. עמוד כספים עשוי להזדקק למבט רגוע וסדר ברור. פוסט אופנה עשוי להזדקק ליותר סגנון וניגודיות חזקה יותר. דף אוכל עשוי לעבוד טוב יותר עם צבעים חמים ותמונות תקריב. העיצוב צריך להתאים לתחושה שכבר יש למשתמש. כך אני גורם לדף להרגיש קל לסמוך עליו. אני משתמש בניגודיות בזהירות ניגודיות עוזרת לעין להבין מה חשוב. אני משתמש בניגודיות בגודל, בצבע ובמשקל. קו קטן לא צריך לנסות לשאת את אותו משקל כמו המסר הראשי. כפתור לא אמור להסתתר ברקע. תמונת מפתח לא צריכה להשתלב בדף. אני שומר על זה פשוט. אם אני רוצה שמישהו ילחץ, אני עושה את אזור הקליקים קל לזהות. פעם ראיתי דף שירות עם כפתור חיוור על רקע חיוור. ההצעה הייתה בסדר, אבל היה קשה לראות את הפעולה. לאחר ששיניתי את צבע הכפתור ונתתי לו יותר מקום, הדף הרגיש שמיש יותר מיד. שינוי כזה לא צריך דרמה. זה צריך תשומת לב. אני מעצב קודם לנייד הרבה אנשים רואים תוכן על מסך קטן. מה שנראה בסדר על שולחן העבודה יכול להתפרק בטלפון. אני בודק שלושה דברים בנייד: האם אני יכול לקרוא אותו מהר? האם אוכל למצוא את הנקודה העיקרית מבלי לבצע זום? האם אוכל להקיש על הפעולה מבלי לנחש? אם התשובה היא לא, אני ממשיך לערוך. עיצוב סלולרי טוב אינו זקוק לפרטים נוספים. צריך סדר ברור. זה צריך טקסט שלא מרגיש צפוף. הוא צריך כפתורים שקל לגעת בהם. אני בודק עם חשיבה של אדם אמיתי כשאני סוקר את העבודה שלי, אני לא שואל, "האם זה נראה חכם?" אני שואל, "האם הייתי מפסיק בשביל זה?" אם אני עובר על פניו תוך שתי שניות, אני יודע שהעיצוב צריך לעבוד. לכן אני אוהב מבחנים פשוטים. אני נסוג לאחור ומסתכל על הדף מרחוק. אני מכווץ את זה על המסך. אני בודק אם הרעיון המרכזי עדיין בולט. אם ההודעה נעלמת כשהתצוגה קטנה יותר, העיצוב תלוי מדי בפרטים. אני סומך על שימוש אמיתי יותר מאשר על הטעם שלי עיצוב יכול להיראות טוב בעיני ועדיין להיכשל אצל משתמשים. לכן אני צופה בהתנהגות. אני מסתכל איפה אנשים עוצרים. אני מסתכל על מה הם לוחצים. אני מסתכל לאן הם עוזבים. בעל חדר כושר מקומי שדיברתי איתו השתמש פעם בכרזה עמוסה בשמות כיתות, מחירים ותמונות של ציוד. אנשים אמרו שהפוסטר נראה פעיל, אבל הם עדיין פספסו את נקודת ההרשמה. צמצמנו את העומס ונתנו נתיב אחד ברור להצטרף לשיעור ניסיון. הדף נעשה קל יותר לקריאה, ואנשים השקיעו פחות זמן בניחושים. השיעור הזה נשאר איתי. עיצוב יפה הוא לא המטרה. עיצוב ברור הוא המטרה. אני בונה בשביל העין, ואז בשביל הקליק שהסדר חשוב. אם העין לא נוחתת, הקליק לא יקרה. אם ההודעה קשה לקריאה, ההצעה לא תרגיש אמיתית. אם הדף מרגיש צפוף, אנשים יעזבו לפני שהם יבינו מה אני רוצה שהם יעשו. אז אני שומר על העבודה שלי פשוטה, מרווחת וישירה. אני משתמש ברעיון מרכזי אחד. נתתי לפריסה להנחות את הקורא. אני עושה את השלב הבא קל למצוא. ככה אני מעצב דברים שמושכים תשומת לב בלי לצעוק. כך אני מכוון לקליקים ללא בלבול. מעוניין ללמוד עוד על מגמות ופתרונות בתעשייה? צור קשר עם Guan Jianguang: mr.guan@yukunpack.com/WhatsApp +8613761377202.

Kotler, Philip 2023 Strategic Packaging and Consumer Choice Underwood, Rebecca L 2022 The Unboxing Experience and Breception Brand Silayoi, Pinya and Speece, Mark 2021 Packaging Design and Shelf Impact Ampuero, Olga and Vila, Natalia 2020 Consumer Response to Visual Packaging and Reading Cu R2 אריזה מול, Jennifer K 2024 מערכות עיצוב פשוטות להמרה מקוונת מהירה יותר